החלטה בתיק ע"ע 34984-07-13

השופט אילן איטח

1.      לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר רן ורדי וגב' עדנה גרוס; ס"ע 22860-12-10; להלן: פסק הדין) מיום 11.6.2013. בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין עבודה בימי מנוחה שבועית, ופיצוי בגין אי מתן מנוחת פיצוי על עבודה במנוחה שבועית, בסך כולל של 207,572 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.07 (אמצע תקופה). בנוסף, הטיל בית הדין על המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח.

הרקע לבקשה:

2.      על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפסק דינו של בית הדין האזורי, הועסק המשיב החל מיום 1.2.2004 ועד ליום 2.1.2011, כסגן מנהל סניף נתניה של רשת הסופרמרקטים "מחסני להב", אותם הפעילה המשיבה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. המשיב פוטר במסגרת פיטורים קולקטיבים שנערכו עם העברת הבעלות ברשת. עם סיום עבודתו הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין העסקה "ללא יום מנוחה שבועי ו/או מנוחת פיצוי" (ס' 20 ג' לכתב התביעה).

3.      בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת, לפיה החריג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על המשיב בהיותו עובד בתפקיד הנהלה או בתפקיד המחייב מידה מיוחדת של אמון אישי. בית הדין האזורי קבע כי על אף התואר שקיבל המשיב ("סגן מנהל הסניף"), הוא לא היה מוסמך להחליט על אופן ניהול הסניף, וכי הוא למעשה שימש כעובד רב-תכליתי שמילא תפקידים שונים בסניף לפי הצורך, לרבות תפקידים זוטרים ביותר. בנוסף לא מצא בית הדין האזורי כי יש בתנאי העסקתו או בשיעור שכרו של המשיב, אשר עמד על כ-6,300 ש"ח נטו, כדי להוות אינדיקציה למידה מוגברת של אמון אישי.

4.      בית הדין האזורי קיבל את דו"חות הנוכחות שהוצגו על ידי המשיב - חלקם נעשו לפי שעון נוכחות שהוחתם פעמיים ביום, ובתקופות בהן הורתה המבקשת להחתים רק פעם ביום - עם השלמה של המשיב בכתב יד. דו"חות אלה מלמדים כי המשיב עבד שעות נוספות רבות, כמעט מדי חודש.

5.      באשר לתחשיב הגמול עבור שעות נוספות קבע בית הדין האזורי כך:

א.    יש לראות בשלושת רכיבי השכר של המשיב: "שכר יסוד" בגובה שכר המינימום, "שעות נוספות" ו- "שעות גלובליות", כ"שכר הרגיל" של המשיב. מסקנה זו של בית הדין האזורי מבוססת על כך שלמבקשת לא היה כל הסבר לחלוקת השכר בתלושי השכר וגם לא הוצג הסכם או הודעה על תנאי עבודה. בית הדין קבע כי "השכר הרגיל" כאמור לא יכול, לפי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, לכלול תמורה עבור עבודה בשעות נוספות.

ב.     תחשיב המשיב בנוגע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות נעשה עבור השעות שמעבר ל- 238 שעות חודשיות, תוך שרכיב "שעות גלובליות" נזקף תמורתן. בית הדין קבע כי לאור הקביעות בס"ק א' לעיל, הקל המשיב עם המבקשת.

ג.       בחישוב ערך השעה התבסס המשיב על הצרוף של שכר היסוד ושל "שעות נוספות", והדבר תואם את הקביעה כי הלכה למעשה מדובר ברכיבי שכר רגיל.

ד.     בית הדין קיבל את תחשיב המשיב, ולפיו השעות הנוספות חושבו לפי ערך של 150%.

ה.    בית הדין דחה את טענת המבקשת, לפיה יש לקזז מתחשיב המשיב סכומים ששולמו כמפורט בטבלה שצרופה התבקש. בית הדין דחה את הטענה הן מהטעם שטענת הקיזוז לא הועלתה בכתב ההגנה כמתחייב, והן מן הטעם שהסכומים שקיזוזם התבקש (רכיבי "שעות נוספות" ו- "שעות גלובליות") התבססו על רכיבי שכר שנקבע לגביהם כי הם חלק מהשכר הרגיל.

לאור האמור, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסכום של 181,946 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.07 (אמצע תקופה). התביעה לפסוק פיצויי הלנת שכר עבודה נדחתה.

6.      בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת באשר לחוסר תום ליבו של המשיב שהעלה טענות בנוגע לשכרו רק עם מכירת הרשת. בית הדין קבע, כי גרסת המשיב לפיה פנה במהלך עבודתו למנהל הסניף בעניין זה לא נסתרה, ועל כל פנים אין בעצם עמידתו של עובד על זכויותיו על פי דין משום חוסר תום לב.

7.      בית הדין האזורי מצא כי כפעמיים בחודש הועסק המשיב ללא הפסקה בת 36 שעות רצופות למנוחה שבועית. מאחר וגובה הפיצוי הושאר לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, העמיד בית הדין את הפיצוי על גובה הגמול עבור עבודה במנוחה שבועית (דהיינו, תוספת נוספת של 50%) במכפלת מספר שעות העבודה בימי המנוחה השבועית (בממוצע כ- 8 שעות בחודש). בסך הכל חוייבה המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסך 8,632 ש"ח.

8.      בנוסף פסק בית הדין האזורי כי העסקת המשיב ביום המנוחה השבועי, בניגוד להוראותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ללא היתר מתאים, ומבלי שניתנה למשיב מנוחת פיצוי, מהווה התנהגות חסרת תום לב של המבקשת המזכה את המשיב בפיצוי נוסף בגין עצם העסקתו הבלתי חוקית. בית הדין האזורי העמיד את הפיצוי, שהוגדר כפיצוי לא ממוני - עגמת נפש, בגובה ערכן של שעות מנוחת הפיצוי להן היה זכאי חלף העסקתו בשעות המנוחה השבועית. סך הכל - 17,264 ש"ח עבור התקופה כולה.

9.      בנוסף נפסק לטובת המשיב תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.

10.  המבקשת הגישה לבית דין זה ערעור על פסק הדין. כעבור ימים ספורים, הגישה את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע הסכום הפסוק, ובכלל זה הוצאות המשפט שהושתו עליה.

הבקשה וטענות הצדדים: